החלטה בתיק רע"א 11913/04

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופטת שטופמן) מיום 5.12.04 בבר"ע 2071/03, בגדרו נדחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטת ראש ההוצאה לפועל (הרשמת שוורץ) מיום 24.6.03 בתיק הוצאה-לפועל 01-35843-02-8 למנות כונס נכסים על זכויות המבקשים - צד ג' בתיק ההוצאה לפועל - בדירת מגוריהם. 

ב.        המבקשים הם הבעלים הרשומים של דירה בעיר נתניה, גוש 8627 חלקה 629/12 (להלן:  הנכס). ביום 26.6.2000 נחתם בין המבקשים לבין המשיב 2 הסכם מכר לפיו מכרו המבקשים את הנכס למשיב 2 תמורת סך של 350,000 דולאר. במעמד החתימה על הסכם המכר ערכו וחתמו הצדדים על הסכם נוסף, בגדרו פורטו תנאי תשלום שונים מהמוסכם בהסכם המכר. לשם תשלום התמורה החוזית לווה המשיב 2 מהמשיב 1 סכום של 915,000 ש"ח. לצורך קבלת ההלוואה חתמו המבקשים על "התחייבות מוכר" לפיה עת תושלם עסקת המכר ויועברו הזכויות בנכס על שם המשיב 2, ירשמו המבקשים משכנתא על זכויות המשיב 2 בנכס לטובת המשיב 1. חלק מתמורת הנכס בסך 518,062 ש"ח שולם על ידי המשיב 1 בצורת פרעון משכנתא על שם המבקשים שרבצה על הנכס לטובת בנק לאומי למשכנתאות. את יתרת סכום ההלוואה בסך 396,938 ש"ח שילם המשיב 1 בהמחאה לפקודת המבקשים. סך של 301,500 ש"ח מסכום זה הועבר על ידי המבקשים למשיב 2, כנגד התחייבותו להשיב אותו להם על-פי הסכם המכר ביניהם. 

ג.        לימים עזב המשיב 2 את הארץ, כשהוא מותיר אחריו חובות כבדים, מבלי ששילם למבקשים את מלוא התמורה החוזית בגין עסקת המכר, ומבלי שפרע את ההלוואה שנטל מן המשיב 1 לצורך מימון הרכישה. המשיב 1 פנה להליכי הוצאה-לפועל לביצוע שטר משכון, לפיו שיעבד המשיב 2 את זכויותיו בנכס להבטחת פירעון ההלוואה. ראש ההוצאה-לפועל קיבלה את בקשת המשיב 1 ומינתה כונס נכסים לנכס בקבעה, כי המבקשים שיעבדו לטובת המשיב 1 את התחייבויותיהם כלפי המשיב 2, וכי משפרע המשיב 1 את חובם של המבקשים לנושה שהיה בעל זכות משכנתא על הנכס, רכש המשיב 1 זכות קניינית ישירה בנכס מכוח סעיף 14 לחוק המשכון.

ד.        המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה-לפועל לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית המשפט דן בבקשה כבערעור ודחה את הערעור. נפסק כי המשיב 1 פדה את המשכנתא שהיתה רשומה על זכויות המבקשים על דעתם, בהסכמתם ובכוונתם, ויש לראות בו כמי שפדה משכון ורכש זכות קניינית ישירה בנכס מכוח סעיפים 13 ו-14 לחוק המשכון. עוד נפסק, כי החלטת ראש ההוצאה-לפועל למנות כונס נכסים לנכס ניתנה כדין.

ה.        (1)    בבקשה הנוכחית שלפני טוען בא-כוח המבקשים, כי בפסק הדין נפלו טעויות שבעובדה ובמשפט; כי החלטת ראש ההוצאה-לפועל ניתנה בחוסר סמכות עניינית; כי נוכח הפרתו של הסכם המכר על ידי המשיב 2 ואי קיום מלוא התחייבויותיו כלפיהם - לא קנה המשיב 1 כל זכות כלפי המבקשים מכוח ההתחייבות לרשום משכנתא עליה חתמו או מכוח המשכון שנתן המשיב 1 למשיב 2 בדרך של רישום התחייבות לרישום משכנתא על ידם; כי נפלו קרבן לנוכלות מצד המשיב 2, אשר שימש גם צד לעסקת המכר וגם - עם אנשי משרדו - עורך דינם של המבקשים בעסקה, ומנסח טופס ההתחייבות לרישום המשכנתא, שבגינו הפסידו את זכויותיהם; כי היה על המשיב 1 לנסות ולהיפרע מן המשיב 2 בטרם פנה בבקשה לכינוס נכסים על זכויות המבקשים; וכי נפגעו זכויות יסוד שלהם.

           (2)    בתגובתו של בא כוח המשיב 1 לבקשה נטען, כי כדין נפסק שלמשיב 1 זכות קניינית של משכנתא ברכושם של המבקשים מכוח תחלוף, שכן הוא פדה משכון קודם שרבץ על הנכס, או מכוח המחאת זכות. עוד נטען, כי התנהגותם של המבקשים נגועה בחוסר תום לב, בקנוניה, בהתעשרות שלא כדין ובמניעות.

ו.        (1)    לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לבקשה. אכן, אין לבוא בטרוניה עם המבקשים שאינם מניחים פתח משפטי בלא לנסות להיכנס בו, שמא ייחלצו באמצעותו מן המצב שאליו נקלעו. ואולם, על בית המשפט לאחוז בקרני השור: בסופו של יום מה שאירע הוא כי המבקשים נפלו בפח של מרמת עו"ד לאור המשיב 2, ונזקיהם הם בחינת "ואבד העושר ההוא בעניין רע" (קהלת ה', 13). ואולם, קשה להבין מה דופי מצאו המבקשים בהתנהגות המשיב 1. בסופו של יום, אין להם - עם כל הצער שבדבר - להלין אלא על עצמם, ולא המשיב 1 הוא שגרם להם את הנזק, ואין הוא צריך להינזק.

           (2)    טענתם הראשונה, באשר להעדר סמכותו של ראש ההוצאה לפועל להידרש לזכויות קנייניות, אינה מעוגנת בעובדות. אמנם, ראש ההוצאה לפועל "אינו רשאי לדון ולהכריע בזכויותיהם המהותיות של בעלי הדין השונים" (רע"א 1098/85 בנק לאומי נ' רות פינקלשטיין (טרם פורסם) (השופט גרוניס)). ואולם, כאן אין התמונה המשפטית טעונה שלבים נוספים, בשונה מהלכת רע"א 8792/00 שטינמץ נ' בנק משכן, פ"ד נו(5) 593 (השופט אנגלרד). המבקשים אמנם סמכו על המשיב 2, שלימים נסתבר כי רימה אותם, אך אין לקבל את טענתם כי לא הבינו את המהלך שנעשה, קרי, פדיון המשכנתא הקודמת, זו של בנק לאומי למשכנתאות. ברי, כי המשיב 1 פדה את המשכנתא ההיא, וזאת כדי שיוכל הוא עצמו לרשום משכנתא ראשונה. אין זו שאלה של "התנדבות" מצד המשיב 1, כפי שטוענים המבקשים כדי לצאת מגדרי סעיפים 13 ו- 14 לחוק המשכון התשכ"ז-1967; זה היה לבה של העיסקה. וכי מה סברו, ואנשים מבוגרים הם, לשם מה נפדית המשכנתא בבנק לאומי למשכנתאות, לשם מה נתן המשיב 1 את ההלוואה, לשם מה נרשמה הערת האזהרה שלו, אם לא כדי שיוכל המשיב 2 לרכוש את דירת המבקשים? על שום מה חדלו המבקשים לשלם את המשכנתא לבנק לאומי למשכנתאות - ומה סברו בעניין זה? בדין קבעה ראש ההוצאה לפועל, כי נוצרה זכות למשיב 1 לפי סעיף 14 לחוק המשכון, ובדין לא נעתר בית המשפט המחוזי לערעור בעניין זה. לפנינו סיטואציה ברורה של פעולה לפי סעיף 13: המשיב 1 הוא - כלשון סעיף 13 - "אדם שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון" (המשכנתא של בנק לאומי למשכנתאות), כיוון שאחרת יהא מעמדו כלפי הנכס נחות מול בנק לאומי למשכנתאות ביום סגריר. משפדה את המשכון, "זכאי הפודה לחזור אל החייב ולהיפרע ממנו כדין ערב שמילא את ערבותו..." (סעיף 14). בסיפא לסעיף 14 נאמר "ואם הפודה לא היה בעל הנכס יעמוד לו המשכון להבטחת זכותו זו". בדין נסמכה השופטת המלומדת בבית המשפט המחוזי על דברי השופט דוד חשין (ה"פ (י-ם) 151/93 בנק לאומי למשכנתאות נ' חביב, פס"מ נו(2) 370), אשר ציטט (עמ' 392-391) את פרופ' ויסמן מספרו חוק המשכון, תשכ"ז-1967 (עמ' 290), לפיו "מכוח האמור בסעיף 14 אין המשכון פוקע אלא הוא עובר אל הפודה, כדי להבטיח את זכותו של הפודה להיפרע מן החייב". עמדה איפוא למשיב 1, מכוח תחלוף, אותה משכנתא מבנק לאומי למשכנתאות להבטחת זכותו; זאת בהסכמת המבקשים, שהרי חדלו - כפי שהודו - לשלם את המשכנתא. במקרה דנן אין הלכת שטיינמץ חלה, שכן המבקשים היו שותפים לתהליך ושיעבדו הם עצמם את זכויותיהם ישירות למשיב 1, לא רק הקונה המשיב 2, ובכך השוני מפרשת שטיינמץ (וכן מפרשת רע"א 550/01 בירס נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות (טרם פורסם) (השופט אנגלרד)).

           (3)    לא ראיתי מקום להידרש לטענה בדבר אי חתימתה של המבקשת 2, שהועלתה רק עתה, שכן השיק מטעם המשיב 1 מיום 9.7.00, בסך 396,938 ש"ח (היתרה מעבר למה ששולם לבנק לאומי למשכנתאות), היה לפקודת שני המבקשים. לא נדרשתי לנקודות נוספות שבהן מעוררת לכאורה התנהגות המבקשים בתהליך תמיהות.  

           (4)    לדעתי איפוא נתקיימו דרישות סעיפים 13 ו- 14 לחוק המשכון; ראו גם ויסמן, שם, באשר לבאים בגדרי הסעיפים הללו. לפיכך בדין - כאמור - פעלה ראש ההוצאה לפועל, ובדין דחה בית המשפט קמא את הבקשה לרשות ערעור. עם זאת צר שבא כוח המשיב 1 התייחס לטענות המבקשים בנושא המצב הבריאותי של המבקש ובנו כ"התמסכנות"; אלה נסיבות אישיות קשות, גם אם אין בהן כדי לאשש זכות בהקשר הנידון; והרי אף אם יש כאמור סימני שאלה באשר להתנהגות המבקשים, הם רומו על-ידי המשיב 2.

           (5)    לא אמנע מלומר, כי בתהליך כינוס הנכסים ראוי למשיב 1 שינהג במבקשים באורח הוגן ואנושי; אכן, המשיב 1 עסקו מתן משכנתאות, והוא נתקל מן הסתם כמעט כמעשה יום יום במי שאינם עומדים בחובותיהם ונדרש מהלך העשוי להגיע למימוש דירותיהם. אך לא בכדי נהגה הפסיקה באורח רגיש בענייני דירת מגורים, שהיא מצרכיו הבסיסיים של כל אדם. בכגון דא יש מקום - ולולא דמסתפינא הייתי אומר כי כך לגבי בנק למשכנתאות במיוחד - לפתח דרכים שלא יפגעו בבסיסו באינטרס של המלווה, הבנק, לגבות את מה שהלווה, אינטרס המשותף גם ללקוחותיו העתידיים, כדי שלא לנעול דלת בפני לווים, אך ינהגו באנושיות במי שמטה ידו ודירתו עומדת לכינוס או גם למימוש; בשל צורך חברתי לקיים את מוסד ההלוואות הותקנה תקנת הפרוזבול על-ידי הלל הזקן (משנה שביעית י', ג'), "כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה [בקרוב שנת השמיטה, המשמטת כספי הלוואה - א"ר], ועוברין על מה שכתוב בתורה (דברים ט"ו, ט'-י"א) "השמר לך פן-יהיה דבר עם לבבך בליעל (המשך הפסוק הוא: "קרבה שנת-השבע שנת השמיטה, ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, וקרא עליך אל-ה' והיה בך חטא; נתון תתן לו, ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך; כי לא-יחדל אביון מקרב הארץ, על כן אנכי מצוך לאמר, פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך" - א"ר) - התקין הלל  פרוזבול". תקנה זו מעבירה את גביית החוב לבית הדין, וגביה בהרשאת בית הדין אינה משמטת חוב שביעית. אך מנגד מצויה מסכת שלמה של ציוויים שבקו הגבול שבין המשפטי למוסרי, והעוברים לעתים, במשפט העברי כמו במשפט דהיום, מן המוסרי אל המשפטי, כגון "ועשית הישר והטוב" (דברים ו', י"ח, בבלי בבא מציעא ל"ה, א') "לפנים משורת הדין" (בבלי בבא מציעא ל', ב'), "אין רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה בבא בתרא ח', ה'), "למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמר" (משלי ב', כ', בבלי בבא מציעא פ"ג, א'), "מידת חסידות" (בבלי בבא מציעא נ"ב, א', ירושלמי שביעית י', ד'). כל אלה באים לרכך את קשיותו של הדין כנתינתו המקורית, לעבר התנהגות ראויה בחברה מתוקנת. כן ראו ד"ר ז' ורהפטיג "צדקה ומשפט במשפט העברי והשפעתם על החקיקה והפסיקה בישראל", סיני ק"ז רל"א; המחבר מציין כי יש זיקה בין צדקה ומשפט, "השפעה כן, ערבוב תחומים לא". ראו גם בג"צ  1520/91 וילנסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ"ו(5) 502, 526 ודברי המשנה לנשיא אלון; וכן אנגלרד, "על דרך הרוב ובעיית היושר במשנתו של הרמב"ם", שנתון המשפט העברי י"ד-ט"ו, 31, 57. ראו גם פרופ' משה זילברג, כך דרכו של תלמוד עמ' 98 ואילך, המחלק בין סוגי הציוויים הללו ומציע הבחנות ביניהם. מגדלי-אור אלה כדאי שיהיו  לנגד עיני בנק למשכנתאות בשעה שהוא מנהל ענייני מימוש ופינוי, שהרי החיים אינם שחור ולבן אלא גוני אפור, ולעתים ללווה בו מדובר תוספת של גוון אפור למצב ה"שחור" שאליו נקלע תהא משמעותית; זו, אף אם אינה נוגעת לעצם החוב כבנדון דידן, עשויה לנגוע באופני פרעונו ומימוש נכסים, כגון בקביעת מועדים, כגון באותו חלק בריביות הנתון במערכת בנקאית מסחרית לשיקול דעת, וכדומה, וכמובן אין בידי לקבוע מסמרות במקרה הספציפי דנא. ראיתי לומר דברים אלה, אף שכאמור אין בידי להעתר לבקשה.               

           (6)    סוף דבר: אין בנסיבות אפשרות ומקום להתערבות בית משפט זה, ולא אוכל להעתר לבקשה; עיכוב הביצוע בטל איפוא. אולי לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ט' בסיון תשס"ה (16.6.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   לח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: